טמפרטורה היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר כמעט בכל מערכת חשמלית או אלקטרו-מכנית.
מנועים, שנאים, גופי חימום, ספקי כוח, מערכות תאורה, ציוד מעבדתי ומכשירי חשמל – כולם עלולים להיפגע כאשר הטמפרטורה חורגת מהתחום שתוכנן עבורם.
לכן, כאשר מהנדס נדרש להגן על מערכת מפני התחממות יתר, הפתרון הראשון שעולה לעיתים קרובות הוא Temperature Sensor.
החיישן מודד את הטמפרטורה, האות מועבר למערכת הבקרה, הבקר מפענח את המדידה, התוכנה משווה אותה לערך שהוגדר מראש – ואם הטמפרטורה גבוהה מדי, מתקבלת החלטה לבצע פעולה.
אבל לפני שבונים את כל שרשרת המדידה הזאת, כדאי לשאול שאלה בסיסית יותר:
האם המערכת באמת צריכה לדעת מה הטמפרטורה?
או שהיא פשוט צריכה לדעת:
האם עברנו את הטמפרטורה המותרת – כן או לא?
הבעיה: לפעמים אנחנו בונים מערכת מדידה כדי לקבל תשובה בינארית
נניח שמנוע חשמלי יכול לעבוד באופן תקין עד לטמפרטורה מסוימת.
מבחינת מערכת ההגנה, ייתכן שאין משמעות אמיתית לשאלה אם המנוע נמצא כרגע ב-72°C, ב-76°C או ב-81°C.
הדרישה ההנדסית יכולה להיות פשוטה בהרבה:
אם הטמפרטורה מגיעה ל-90°C – יש להפסיק את פעולת המנוע.
במערכת המבוססת על חיישן טמפרטורה, הדרך לקבל את ההחלטה הזאת עשויה לכלול מספר שלבים:
Temperature → Sensor → Signal Conditioning → Controller → Software → Output → Action
כל אחד מהשלבים האלה יכול להיות מוצדק לחלוטין כאשר אנחנו באמת זקוקים למדידה.
אבל אם כל מה שאנחנו רוצים הוא לבצע פעולה בנקודת טמפרטורה מוגדרת מראש, עולה השאלה:
האם אנחנו צריכים למדוד – או שאנחנו צריכים מתג?







